iw.rhinocrisy.org
מֵידָע

נוף ירושלים

נוף ירושלים



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.


נוף ירושלים, אתר עתיק שקשור בל יינתק לדת העיר, בוצע לאחרונה בדחפור כדי לפנות מקום לפיתוח דיור.

הטופוגרפיה של ירושלים היא תוצאה של היסטוריה - עיר עתיקה שצמחה לעיר-מדינה ולימים הפכה למדינה מוקפת באויבים, ולאחר מכן, בעלת ברית עם אחד. דרכה עברה שורה של כובשים ואימפריות, מהחיילות הרומיים הראשונים, דרך המעצמות האזוריות השונות והאימפריה העות'מאנית ועד לבריטניה ואחר כך למדינה הישראלית.

הגבעות והעמקים של ירושלים, מבצרי חומות האבן שלה, הם תוצר של אימפריות העבר הללו ויש להם, בעיני תושבי העיר, זכות לחיות על הגבעות והגבעות, לאורך העמקים והגבעות, בכל מקום שיבחרו.

הם נקראים גבולות "טבעיים".

כיום מתגוררים בעיר יותר מ-800,000 תושבים, למעלה מ-400 מהם יהודים, ועבור רבים מיהודי העיר אינם מוכרים עוד הגבולות הטבעיים על גבעות ירושלים, והחל מאבק להגדירם מחדש.

על הגבעות המקיפות את ירושלים כיום – ובמיוחד באזור שהוא ירושלים המזרחית הערבית של היום והשכונות היהודיות גילה, הר חומה וגבעת המטוס – ישנם מאות בתים, בתי ספר, בתי כנסת, בתי חולים, בתים של מנהיגים דתיים וחילונים. אנשים שאבותיהם וסביהם קנו שם קרקע בתחילת שנות ה-30 ובנו את הבתים והכבישים והרחובות שיש כאן היום.

בשנות ה-50 וה-60 החלה ממשלת ישראל לספח את האזור, ולאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 הרחיבה העיר ירושלים את גבולותיה וממשלת ישראל החליטה ליצור רוב יהודי.

ובהקשר של אותו שינוי בדמוגרפיה של העיר החלה הממשלה למכור בתים של משפחות ערביות.

היום זה סיפור נפוץ בירושלים, סיפור של תושבים ערבים שנדחקו מבתיהם וקהילותיהם, אדמותיהם הוחרמו, התושבים סולקו החוצה. מדיניות הממשלה הייתה ליצור רוב יהודי. עכשיו, זה הפוך.

רבים מאותם תושבים ערבים, רבים מהמשפחות, מבקשים היום לרכוש בתים בשכונותיהם הוותיקות, בחלק היהודי של העיר. אבל לרבים נאמר שהבתים שלהם - ואחרים כמוהם - אינם זמינים יותר. אומרים לאחרים שהם יכולים למכור את בתיהם לקונים יהודים, שנמנעים בעצמם מלגור בשכונותיהם החדשות, או שהבתים האלה לא ימכרו כלל.

התושבים הובילו את תיקיהם לבג"ץ ולכנסת, והם ניצחו בחלק מתיקים שלהם, אך הפסידו אחרים. ובעוד הם נלחמים על זכותם לגור בבתיהם ובשכונות משלהם, הם גם נאבקים למצוא מקום מגורים חדש.

במשך שנים הותר לירושלמים ערבים להתגורר ברובע היהודי בעיר העתיקה. אבל החל משנת 2005 החל מינהל מקרקעי ישראל לדחוק אותם החוצה, ואמר למשפחות כי בתיהם נלקחים כדי לפנות מקום להרחבה גדולה של בית הכנסת בית המדרש באזור ושל מוזיאון ישראל החדש.

האנשים שנעקרו קיבלו בתים זמניים בכפר הערבי השכן סילוואן. אבל תושבי סילוואן, בתורם, קיבלו בתים משלהם בשכונות הסמוכות. לפיכך, לתושבי השכונות הערביות בירושלים לא הייתה ברירה אלא לגור היכן שהם חיים - או להמתין לבניית דיור קבע ביישובים הישנים שלהם, שאולי לא יבואו לעולם.

זה היה תהליך של הפרדה. לערבים בירושלים אסור להחזיק רכוש בירושלים היהודית. אם הם מתחתנים עם יהודייה, לרוב אסור להם לעבור לגור בביתה. ואם יש להם ילדים עם גבר יהודי, אסור לילדיהם ללכת לבית הספר הממלכתי או להצטרף לצופים.

באוקטובר 2008, בית הדין הבינלאומי לצדק הוציא החלטה, שאז לקח שנה ליישם. בית המשפט החליט כי לערביי ישראל בשטח בו זכו הפלסטינים ב-1967 יש זכות לפיצוי מישראל. ב-2009 היא הורתה לממשלת ישראל לספק את הפיצוי.

הקהילה הערבית חיכתה, אך החוק טרם יושם. בינתיים הם ממשיכים לחכות.

יש מעט זמן להפסיד. זו פצצה מתקתקת. על מנהיגי ישראל להתחיל בבניית שכונות יהודיות חדשות בירושלים הערבית, ולהעביר את הערבים לשכונות הללו.

יש לכך תקדים – בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שישראל כבשה שטחים מסוריה וממצרים, והקימה את מדינת ישראל, היהודים לא נתנו לערבים לגור באזורים שכבשו. במקום זאת, הם הכניסו אותם במהירות למגורים שבשליטת ישראל.

ערביי ירושלים חייבים להיות בשכונות האלה עד ה-1 באוקטובר.

אם הפלסטינים לא יהיו מרוצים מהתוכנית הזו, יצטרכו הערבים לעבור למקום אחר. הם לא יהיו עוד חלק מהעם הערבי, וזהותם הערבית תימחק.

אבל זה יהיה רק ​​עניין של זמן. זה לא כאילו מנהיגי ישראל ישבו על הידיים. עד אפריל 2015 יהיה פרלמנט חדש, וערביי ישראל יהיו כוח שצריך להתחשב בו.

בטווח הקצר, ההסכם הישראלי-פלסטיני אמור להיחתם כעת. בטווח הארוך, מי שלא ירצה לגור בישראל ייאלץ לעבור למקום אחר.

בינתיים, הרשות הפלסטינית תצטרך ללמוד לחיות בלי ערביי ישראל. הרשות הפלסטינית והפתח צריכים להתעקש שהערבים הפלסטינים יעזבו את השכונות ובתי הספר בירושלים - כי אין להם זכות עליהם.

אין שום סיבה שהשכונות הערביות של ירושלים יהיו חלק מהרשות הפלסטינית. הערבים הפלסטינים נמצאים שם כחלק מהחלטת האו"ם, לא כאומה. בכל מקרה, בישראל יש זכות שיבה, ולכן לא צריכה להיות סיבה שפלסטיני יחיה בישראל.

לירושלים אין זכות קיום, כל עוד היא שייכת לאף אחד מלבד היהודים.

ערביי ירושלים יצטרכו למצוא עבודה ברשות הפלסטינית. הם לא יוכלו להתחרות ביהודי המקום, כי אין להם שפה עברית, אין להם תרבות עברית, אין להם היסטוריה עברית ואין להם גיבורים עבריים.

אם הפלסטינים לא יהיו מרוצים מהתוכנית הזו, יצטרכו הערבים לעבור למקום אחר. הם לא יהיו עוד חלק מהעם הערבי, וזהותם הערבית תימחק.

אבל זה יהיה רק ​​עניין של זמן. זה לא כאילו מנהיגי ישראל ישבו על הידיים. עד אפריל 2015, יהיו


צפו בסרטון: ירושלים - שריפה סמוך להר נוף